השופט טננבוים מחדש את רף ה-400
המדידה בינשוף בעייתית. בפסק דין מקיף ומפורט חוזר השופט טננבוים לקבוע: אין להרשיע בנהיגה בשכרות מתחת לרף 400 המיקרוגם.
המאבק המשפטי והמדעי שאנו מנהלים מזה שש שנים, טלטל ועדיין מטלטל את מערכת המשפט. עיקר הטלטלה נובע מסרבנותה של המערכת להכיר בשגיאותיה, ובכוחנות המרשימה שמפגינה המשטרה בחסות של מערכת המשפט הפורסת עליה את חסותה. מאז בטלה המחיצה בין הפרקליטות למשטרה, והם הפכו בעצם לגוף אחד, הדבר איננו מפיא כלל וכלל. 
האמינות של מערכת המשפט לשפל שלא ידענו כמותו.|
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים |
|
|
תת"ע 10628-12-10 מדינת ישראל נ' ביטון |
|
|
בפני |
כב' השופט אברהם טננבוים |
|
|
מאשימה |
מדינת ישראל |
|
|
נגד |
||
|
נאשמים
|
גדעון ביטון |
|
מבוא
1. בכתב האישום שלפנינו הואשם הנאשם בכך שנהג כשבדמו כמות אלכוהול של 290 מקרו-גרם. ההגנה ביקשה כטענה מקדמית לטעון כי כתב האישום איננו מגלה עבירה היות וכמות מעין זו איננה מגלה עבירה. הצדדים טענו לפני בכתב, ההגנה באורך והתביעה בקוצר.
החלטה זו מתייחס לטענות מקדמיות אלו.
השאלה בקליפת אגוז – מהם 'השוליים' הסבירים לבדיקת שכרות?
(וכיצד על בימש"פ לנהוג כשיש דיעות סותרות בבתי המשפט המחוזיים?)
2. שוב מגיעה לפנינו שאלת השוליים במדידת אחוז האלכוהול אצל נהגים. לצערנו לא נראה שהסוגיא הגיעה לפתרונה ונסביר בקצרה.
3. כידוע, אין מכשיר מדידה בעולם המדוייק במאה אחוז. לכל מכשיר יש סטיות מדידה, לעיתים למעלה ולעיתים למטה. אשר לכן, בכל מדידה מכל סוג שהוא, מקובל לתת 'שוליים' כדי להבטיח את נכונות המדידה. חשיבות יתירה יש לשוליים אלו במכשירי מדידה בעלי תוקף משפטי החורצים את גורלו של אדם.
4. לעניינו, סעיף 39א' לפקודת התעבורה קובע כי הכמות לצורך נהיגה תחת השפעת אלכוהול היא 240 מקרו-גרם. מכשיר המדידה המקובל כיום בישראל הוא Drager Alcotest 7110 Mk III, IL (להלן: "דראגר" או "הינשוף"). אולם כפי שהסברנו גם הוא איננו מושלם. יש צורך ב – 'שולי ביטחון' שיבטיחו כי למרות הסטיות המובנות נהיה משוכנעים כי המדידה שלפנינו היא מעל הכמות החוקית של 240 מקרו-גרם. המשטרה בזמנו מיוזמתה נתנה שולי ביטחון של 15 מיקרוגרם, והעמידה לדין רק אנשים שנמדדו בכמות של 255 מקרו-גרם.
5. כנגד מכשיר הינשוף עלו תהיות וטענות רבות שבעטיין התנהלו כמה וכמה הליכים. בשורה התחתונה המסקנה הכללית היא כי המכשיר לכעצמו נראה אמין אך יש צורך בשולי ביטחון נרחבים. וזאת לפחות עד שייערכו בדיקות מקיפות וייקבעו נוהלים ברורים לתחזוקו ותפעולו. במיוחד בהתחשב בטענות הרבות שהועלו כנגד תחזוקו ושימושו של המכשיר בישראל.
6. בסופו של דבר, נקבעו בפסק דין מקיף של בית משפט לתעבורה שבו ישבו באופן חריג שלושה שופטים, תחומי שולים של עד ארבע מאות (400) מקרוגרם (להלן: "הלכת עוזרי בשלום").[1] קרי, רק מדידה של 400 מקרוגרם ומעלה מכך, תוכיח מעבר לספק סביר כי אחוז האלכוהול בדמו של הנבדק היה לפחות 240 מקרוגרם. נציין כי פסק הדין אמר בפירוש כי גבול זה הוא עד אשר יאמר המחוקק את דברו ויקבע נוהלים ותקנות שבהתאם להם יוכנסו לשימוש, יופעלו, ויתוחזקו מכשירי המדידה למיניהם כולל מכשיר הינשוף. אולם אחרי שיקבעו כאלו, יש להניח ישתנה הגבול בהתאם לתוצאות הבדיקות והמדידות.
7. פסק דין של בית משפט מחוזי במותב אחד אישר את השוליים הללו, אך קבע כי מעל 290 מקרו גרם ניתן להרשיע את הנהגים ב – "נהיגה תחת השפעת אלכוהול" (סעיף שונה במקצת מהסעיף של נהיגה בשכרות). פסק דין במותב אחר הסכים עם הצורך בשוליים אך הוריד את הגבול למאתים תשעים מקרו-גרם (290) וקבע כי יש להרשיע בשכרות את כל מי שנהג בכמות מ – 290 ומעלה. כיצד צריכים אנו לנהוג כעת? כידוע, בתי המשפט השלום אמורים להיות מונחים על ידי פסיקת בתי המשפט המחוזיים, כיצד צריכים אנו לנהוג במקרה בו יש פסקי דין סותרים של בית המשפט המחוזי? ואין עדיין כל פסיקה עקרונית של בית המשפט העליון?
8. כיצד יבחרו בתי המשפט דלמטה אחרי מי להטות? מותב זה או מותב אחר? אלו טענות רשאים ו/או יכולים ו/או צריכים אנו לשקול? האם רשאים אנו לקבוע כי פסיקת מותב זה עדיפה על אחר משום שההרכב נכבד יותר בגיל או בוותק? משום שמספר השופטים היושב בו רב יותר? משום שמותב זה יושב במחוז זה או אחר? האם משתנה התשובה כאשר השאלה התעוררה בבית משפט מקצועי-ייחודי (כגון בית משפט לתעבורה או משפחה)?
9. דעתנו האישית היא כי אין אנו צריכים להיכנס לכל אלו. קרי, מלכתחילה קבע החוק כי פסקי דין של בתי משפט מחוזיים מנחים ואינם מחייבים. קרי, אין בית המשפט הנמוך יותר חייב לקבלם. וזאת אפילו אם דעת בית המשפט המחוזי אחידה היא. במקרה שלפנינו, מרגע שישנן דיעות שונות, קטונו מלנסות לדרג בין המחליטים לכשעצמם. דיינו בידיעה כי גם אלו וגם אלו דברי בית משפט מחוזי חיים הם. ועל כל שופט להחליט מביניהם על פי הכרתו, הבנתו, ומצפונו, מבלי לנסות לדרג ביניהם.
10. אולם במקרה שלפנינו, סבור אני כי אין אפילו צורך בכך. וזאת בשל הליכים שקרו אחרי פסק הדין ונפרט.
11. ראשית, עובדות רבות הגיעו לידיעת בתי המשפט לתעבורה, אחרי החלטות בתי המשפט המחוזיים. בעיקרן מצביעות העובדות על שיבושים, ליקויים, פגמים, נוהלים חסרים, חוסר יידע ועוד רבות הקשורות למכשיר הינשוף. נציין כי אפילו לגרסת המשטרה במקרים רבים מאוד ישנם בעיות ראייתיות.
12. שנית, התפרסם דין וחשבון צוות העבודה הבין-משרדית לעניין תקנות בנושא: בדיקות שכרות לנהגים שבראשו עמד ד"ר אלמוג שלמה (להלן: דו"ח אלמוג). זהו דו"ח מקיף, ממצה, בהיר, שאפשר רק להתמוגג בזמן קריאתו בגלל רמתו ומקצועיותו. הדו"ח פירט בבירור את כל אשר צריך להיעשות על מנת לתת לבדיקת הנשיפה תוקף מקסימלי (ונשוב אליו בפירוט מאוחר יותר).
13. אין לדעתי חולק ולא יכול להיות חולק כי אחרי שייושמו מסקנות הדו"ח, יקשה מאוד לטעון כנגד אמינות המכשיר ו/או הטיפול בו ו/או תוצאותיו. אולם מה צריכה להיות עמדתנו כעת? כאשר ברור ונהיר שמסקנות הדו"ח אינן מיושמות? וכאשר כותבי הדו"ח אומרים בפירוש כי מן הראוי שמסקנותיו תמומשנה לשם אמינות בתוצאה?
14. נראה לנו כי לו היו הערכאות שלמעלה נחשפות למידע זה, היו גם הן מסכימות כי יש לקבוע את הגבול על הרף העליון של ארבע מאות מקרו-גרם באופן זמני עד שייושמו מסקנות ועדת אלמוג. באשר לאלו שבין מאתים תשעים (290) לארבע מאות מקרו-גרם (400) הרי יש לזכותם מנהיגה בשכרות ולהרשיעם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.
אשר לכן, אין מנוס מלקבוע את הגבול על ארבע מאות מקרו-גרם באופן זמני עד אשר ייושמו מסקנות ועדת אלמוג. ובמקרה הנוכחי בו הייתה הכמות290 גרם, אין מנוס מלזכות הנאשם בנהיגה בשכרות ולהרשיעו בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.
15. מבחינת הרשעת הנאשמים, הרי אין בכך הבדל משמעותי, משום שבין כך ובין כך הם מורשעים. החלטתנו זאת איננה מעלה את סף המדידה. ההבדל הוא כמובן בסעיף ההרשעה.
16. נציין שוב, כי אין חולק כי במקביל לשאר פעולות יש צורך גם בענישה ולעיתים קשה וכואבת. אך ענישה זו צריכה להיות בהתאם לחוק בהיר וברור ואך ורק לפיו. ובעיקר, עלינו להשגיח כי לא נפגע בחפים מפשע, ובעיקר בחלשים חפים מפשע שקשה להם להתגונן. אין לנו אלא לקרוא שוב למחוקק להסדיר במהירות את כל נושא עבירת הנהיגה בשכרות, הן בדיקתה, והן הענישה עליה, ויפה שעה אחת קודם.
17. נדגיש שוב ושוב כי מדובר על פתרון זמני עד אשר ייושמו מסקנות ועדת אלמוג, ייבדק המכשיר כיאות, וייקבעו נוהלים מתאימים לתפעולו, לאחזקתו, ולכיולו. ונוסיף כי לצערנו מדובר לא רק על מכשיר הינשוף, אלא על כלל מכשירי האכיפה המשטרתיים.
18. מכאן והילך נסביר את מסקנתנו בפרוטרוט ולצורך כך נלך בדרך הבאה:
– נתאר בקצרה את פסק הדין ההרכב של בית המשפט לתעבורה בעניין הינשוף.
– נשרטט את הדיעות השונות במותבים שונים של בית המשפט המחוזי, הרקע להחלטות, והבעייתיות בכל גישה.
– נציג את שלל הדוגמאות הרבות שנתקלו בהן מותב זה ומותבים אחרים המעמידות בסימן שאלה את דרכי האחזקה וההפעלה של מכשיר הינשוף.
– נציג את דו"ח וועדת אלמוג, ונעמוד על התיקונים הדרושים בהפעלת הינשוף שכבר עמדו עליהם רבים לפנינו, אך אלו לא נעשו.
– נעיר על הרפורמה הדרושה בענישה בעבירה של נהיגה בשכרות.
ובסוף ההליך נסכם את המסקנה העולה מהעובדות.
פסק דין עוזרי – גלגולו של תיק
19. תיק ת 11893/07 מדינת ישראל נ' עוזרי נדון לראשונה בבית משפט לתעבורה, בפני מותב זה. לאחר שמיעת הראיות הורשעה הנאשמת ונגזר דינה. הנאשמת ערערה לבית המשפט המחוזי (ע"פ (י-ם) 2420/08 עוזרי נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 21.9.2008)), אשר החזיר (ע"י כבוד השופט חבש) את התיק, בהסכמת הצדדים, לבית משפט זה לדיון מחדש.
20. בשל הצפת בתי המשפט לתעבורה בארץ בתיקי שכרות ולאור הענישה המחמירה הקבועה בחוק (פסילת מינימום של שנתיים), הוחלט על דעת נשיא בית משפט השלום בירושלים דאז, להקים הרכב של שלושה שופטים שידון באופן מעמיק ועקרוני בפן המשפטי והטכנולוגי של מכשיר הינשוף.
21. ההגנה התמקדה בשלוש טענות עיקריות ונתארם.
– המכשיר לכשעצמו איננו אמין.
– גם אם המכשיר בגרסת האב אמין, הרי יש לו גרסאות שונות והגרסא הישראלית איננה אמינה.
– גם אם הגרסא הישראלית אמינה, הרי התחזוק, הכיול, והתפעול של המכשיר בישראל אינם תקינים ולכן לא ניתן לסמוך על מדידתו.
22. הרכב השופטים (אשר מותב זה היה חלק הימנו) ישב ימים ולילות, שמע עשרות עדים מומחים וראה מאות מסמכים. בסופו של דבר, נקבע בפסק דין מפורט כי מכשיר הינשוף לכשעצמו הוא מכשיר תקין ומקובל. אלא שבשל מקרי קיצון שונים שיכולים לנבוע הן מהגרסה הישראלית והן מהליכי התחזוק הכיול והתפעול, יש צורך בשוליים רחבים של עד 400 מקרו-גרם. ונחזור שוב ושוב כי מדובר היה בהחלטה זמנית עד לשינוי ושיפור הליכי העבודה כפי שהומלץ על ידי ההרכב.
23. אין טעם לחזור על כלל הנימוקים שהובאו בהכרעת הדין הארוכה והמפורטת שהיתה מעל ל – 127 עמודים. אבל נציין כי צויינו בה על ידי ההגנה קרוב לשלושים! נקודות טכניות שיכולות לגרום (לדעת ההגנה) למדידה לא מדוייקת. חלק מנקודות אלו גובו על ידי מומחים מהשורה הראשונה וחלקן פחות.
24. פסק הדין המלא עמד על כל הנקודות אחת לאחת ובסופו של דבר קבע כי בשלב זה יעמדו השוליים על כמות של 400 מקרוגרם. הרכב השופטים הדגיש כי ישנו חשש לסטיות נוספות במכשיר, אלא שאלה נבלעות בשולי הביטחון שנקבעו כאמור. זאת בהנחה שדי בשוליים רחבים אלה 'להכיל' את כל התקלות ו/או אי הדיוקים שיכולים לקרות
25. הרכב השופטים לא הסתפק בכך והמליץ על מספר עניינים טכניים. בתוך כך ציין כי ראוי שמכשירי האכיפה יטופלו על ידי גורם חיצוני למשטרה ולחלופין על ידי מעבדת המשטרה בפיקוח גוף חיצוני. ועוד, כי יש להתאים בין הוראות היצרן לבין הוראות התחזוקה המנחות את טכנאי המעבדה. השופטים קראו למשטרה לתעד את תוצאות בדיקות הכיול הנערכות למכשירים, לרבות רישום התוצאות בעקומת כיול. במטרה להביא סוף וקץ להתדיינויות המשפטיות הרבות בנוגע למכשיר הינשוף המליצו השופטים על בדיקת המכשיר באופן יסודי, מקיף ומעמיק על ידי גורם מקצועי ומוסמך (עמודים 103-102, 113 לפסק הדין).
גישות בתי המשפט המחוזי – הגישה המרחיבה והגישה המצמצמת
26. גישות בתי המשפט לא היו עקביות לפסק דין זה, וניתן לראות שתי גישות שאינן זהות. לגישה הראשונה שתמכה בפסק הדין נקרא 'הגישה המרחיבה' ולגישה השניה שתמכה בו בחלקו בלבד נקרא 'הגישה המצמצמת' מסיבות שיוסברו מייד.
27. יסוד הגישה המצמצמת בענייננו הוא בערעור שהגישה המדינה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (עפ"ת (י-ם) 10-04-25457 מדינת ישראל נגד עוזרי (לא פורסם, 14.10.2010). בית המשפט המחוזי בחן את מסקנותיו של בית משפט קמא. בשל הזמן שחלף בין מועדי פסקי הדין, ולאור שינוי בנוהלי המשטרה מצאו השופטים לאמץ רק חלק מקביעותיו של הרכב השופטים בבית משפט לתעבורה. נציין רק כי פסק הדין בערעור הינו קצר יחסית ולא טיפל בנקודות רבות שעסק בהם פסק הדין קמא. בין השאר, משום טענת המדינה כי נקודות אלו תוקנו או יתוקנו. אולם אין טעם להיכנס לגדר המחלוקת בין פסקי הדין. לענייננו החשוב הוא כי פסק דין זה העלה את הרף אך לא ל – 400 אלא לרף של 290.
. מן הצד השני, בע"פ 6559/09 ליבקין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.2010) אימצה כבוד השופטת ברקאי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע את מסקנת הרכב השופטים בבית משפט לתעבורה ולפיה יש להעמיד את רף האכיפה על 400 מקרו-גרם (אולם הרשיעה את הנאשם בעבירה של 'נהיגה תחת השפעה'). נעיר כי בערעור פלילי זה לא הרחיבה את היריעה אולם ערעור זה מתבסס על שני פסקי דין מקיפים וארוכים שנתנה בענייני אמינות של מכשירי אכיפה.[2] בערעורים אלה פסלה את אמינותם של שני מכשירי מדידה הממל"ז, והמולטנובה, משום שאלה לא עברו כיול כיאות. והכוונה ב – 'כיול מדעי' היא כיול בדרך המקובלת כיום בין מומחים לטיפול במכשירי מדידה. לאמיתו של דבר, את כל מה שאמרו המומחים שם, ניתן להעביר אלינו למכשיר הינשוף, וזה מה שעשתה למעשה.
במה למעשה שונות גישות השופטים אלו מאלו? ובכך נטפל בסעיף הבא.
כיצד להתייחס משפטית לטענות מדעיות חדשות המתייחסות לאמינות המכשירים?
29. בעבר, הייתה קיימת דרך המלך להישענות על מכשיר טכנולוגי במשפט ובכלל. וכך קבע כב' השופט חשין בזמנו:
"דרך העולם היא – דרך העולם ודרך המשפט – שמקום שבו מבקש בעל-דין לסמוך על מכשיר חדיש להוכחת טיעוניו, מבקשים בתי-המשפט לעמוד על טיבו של אותו מכשיר, ושלא לקבל כמהימנים את ביצועיו עד שיוכח להם כי אכן מהימן הוא. כך הוא לאורך זמן מסוים עד היווצרה של מעין "מסה קריטית". לאחר היווצרה של "מסה קריטית" שוב אין מוטל עליו, על בעל-דין, להוכיח הכול מבראשית, ונוצרת חזקה שבעובדה – אולי אף חזקה שבדין – כי המכשיר החדיש מכשיר מהימן הוא עד אם יוכח אחרת. "[3]
30. איננו משוכנעים כי דרך המלך הזו שהייתה קיימת בעבר, עדיין קיימת היום. המשפט מטבעו איטי הוא, הולך בדרכים עתיקות וכבושות, נרתע מלפלס משעולים חדשים וחשדני וספקן (אולי בצדק) מפני כל אמת חדשה ומלהיבה. הטכנולוגיה לעומת זאת הפכה בימינו להיות כה מהירה וחדשנית עד שחזית הטכנולוגיה של אתמול עומדת כיום כאבן שאין לה הופכין.[4]
31. לצערנו אין עדיין הליכים ברורים וקבועים לקביעת אמינותם המשפטית של מכשירי אכיפה בתנועה. וזאת למרות ניסיונות של שנים לקבוע בחוק דרכים ברורות.[5] מה צריך לכן לעשות בית משפט כאשר קיים מכשיר הנחזה להיות אמין ואף נעשה בו שימוש, כשלפתע קוראים עליו תגר? וניתן לקרוא תגר על יעילותו, על כיולו, על דרכי תחזוקו, ועל דרכי הפעלתו. כל אלו משפיעים ורבות.
זו למעשה השאלה שלפנינו. וכאן רואים אנו את שתי הגישות עליהן הצבענו.
32. הגישה הראשונה לה קראנו הגישה המרחיבה גורסת כי יכול נאשם ורשאי הוא לטעון טענות אלו. ועל בית המשפט להאזין להם באוזן קשבת ובלב רחב. על פי גישה זו, חייבת הרשות להוכיח לבית המשפט בצורה ברורה ואמינה כי טענתו של הנאשם אין בה אפילו ספק סביר. אפילו אם נקבע בעבר כי מכשיר ו/או דרך פעולה הם אמינים ותקינים, יכול נאשם להעלות טענות חדשות ועל הרשות להתייחס לכך. ואם לא עשתה כן, מעידה היא על עצמה כי המכשיר עליו היא מסתמכת אינו אמין. היטיבה לומר זאת כב' השופטת ברקאי בעניין דומב:
"רשות הדורשת מאזרחיה לנהוג על פי דין, כאשר את דבר הפרת הדין מעגנת היא בתוצאות מדידה של מכשיר, חייבת לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי שתוצאות המדידות, אותן היא מבצעת באמצעות אותם מכשירים וכאשר מרבית הציבור נוטה ליחס להם אמינות, יהיו אמינות ומדויקות, ברמת הדיוק האפשרית הגבוהה ביותר. ואם כיול תקופתי של מכשיר מדידה, לפחות על פי עדות מומחה המשיבה, עדות שכאמור לא נסתרה על דרך של עדות מומחה אחר מטעם המערערת, הינו אמצעי נוסף להבטחת אמינות תוצאות המדידה מחובתה של הרשות לעשות כן."[6]
33. הגישה המרחיבה מבוטאת פה בצורה ברורה. קרי, רשות איננה יכולה להתעלם מכל התקדמות מדעית. כל טענה רצינית ומשמעותית צריכה להיבדק וצריך להינתן לה תשובה. לא ייתכן כל ספק על מדידת הרשות. הציבור צריך להאמין בתוצאות מדידה אלו ולדעת כי אין בהן כל ספק ואפילו בדל של ספק.
34. ממול עמדה ברור זו עומדת הגישה המצמצמת. זאת טוענת כי ברגע שנקבעה פעם אמינותו של מכשיר, לא ייתכן כל פעם לקרוא עליו תגר בדרך זו או אחרת. והיטיב לבטא גישה זו כב' השופט כמאל סעב כשדיבר על אותו מכשיר עצמו ואמר:
"ההלכה המחייבת כיום היא ההלכה שנקבעה בעניין לוי עטייה, לפיה ניתן להסתמך על תוצאות מכשיר הממל"ז כתנאי להרשעה בפלילים, בכפוף לכך שהמאשימה תוכיח כי המכשיר הופעל על ידי מפעיל מיומן, על פי הנחיות היצרן, ולאחר בדיקות תקופתיות כנדרש……… בענייננו, המשיב לא תקף את שיטת הפעולה של הממל"ז ולא הוכיח באופן פוזיטיבי כי במכשיר זה נפלו טעויות"[7]
35. קרי, לשיטתו ברגע שהוחלט על אמינות מכשיר, אין כל דרך לפגוע באמינות זאת אלא בהוכחה פוזיטיבית וישירה שתראה בבירור כי זה איננו אמין.
36. שתי הגישות שציינו מאפיינים למעשה את המיגוון הרב של פסקי דין שניתנו בבתי המשפט לתעבורה ובבתי המשפט המחוזים בנוגע למכשיר האכיפה בתעבורה. שופט/ת ושופט/ת ודרכו/ה ומחוז ומחוז כלשונו. אלו דוגלים בדרך האחת ואלו בדרך השניה, קיימות פסיקות רבות והלכה מחייבת אין.[8]
איזה דרך עדיפה היא שנלך בה?
37. צריך לזכור שלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. הגישה המרחיבה דוגלת באמת והגישה המצמצמת דוגלת ביציב. אומנם, ההלכה המקובלת היא כי אמת ויציב, אמת עדיפה, אך השאלה היא כמובן כמה אמת וכמה יציב, ובעניין זה המידות אינן ברורות.
38. המדובר בפסיקות שונות של בתי משפט מחוזים ונשאלת השאלה בהתאם לאיזה מותב יש להכריע. כידוע, הלכה שנפסקה בבית משפט מחוזי מהווה הנחיה בלבד לבתי המשפט בערכאות נמוכות ממנו ומכל מקום אינו בבחינת הלכה מחייבת. בית המשפט העליון טרם נתן דעתו בסוגיה ולמעשה אין לנו קביעה מפורשת בעניין. באין הלכה מחייבת כאמור, ובקיומן של הלכות מנחות סותרות, רשאי כל שופט לשפוט בהתאם למצפונו. והשאלה היא איזה דרך עדיפה היא שילך בה השופט/ת.
39. דעתנו האישית נוטה תמיד לכיוון הגישה המרחיבה, בניגוד לגישה המצמצמת. אולם במקרה שלפנינו, סבורים אנו שגם הדבקים בגישה המצמצמת יעדיפו הפעם את הגישה המרחיבה. זאת עקב שתי סיבות מצטברות. ראשית, מיגוון, התקלות, הבעיות, אי הוודאויות, והשגיאות שנתקלו בהן בתי המשפט לתעבורה בכל הארץ. שנית, העובדה שאף הוועדה שמינו הרשויות עצמן הגיעה למסקנה שההליכים הקיימים כעת רחוקים מלהיות מושלמים והציעה ריפורמה מרחיקת לכת. ואציין כי הצעתה אף מחמירה יותר מכל ההצעות שהועלו בבית המשפט לתעבורה בעניין עוזרי,
40. ונציין ששתי הסיבות הללו יצאו לאור העולם אחרי שיצאו פסקי הדין המצמצמים בסוגית הינשוף. ממילא לא היו בידי המותבים שהיו בגישה המצמצמת ויש רגליים לסברה כי לו היו הללו יודעים עליה, ייתכן והיו שוקלים שוב את עמדתם.
והכל כפי שיפורט.
ונתחיל בדוגמאות מספר לתקלות במכשיר הינשוף.
דוגמאות לתקלות ושגיאות במכשיר הינשוף
41. כאמור, ההקפדה על אופן ההפעלה ודרך תחזוקת המכשיר הכרחית לצורך תפקודו התקין והיכולות לסמוך על התוצאות הנמדדות על ידו. עם זאת מובן כי ככל מכשיר אלקטרוני, גם מכשיר הינשוף אינו נעדר תקלות. מותב זה נתקל בתקלות שונות שנמצאו במכשיר הינשוף ובאופן הפעלתו. נציג להלן מספר דוגמאות לתקלות נפוצות הנובעות בחלקן מאי הקפדה על הוראות היצרן, בחלקן מחוסר יידע, בחלקות משגיאות אנוש, ועוד.
42. תקלות אלו היו מכל הסוגים, כך למשל התברר כי המשטרה עצמה לא הקפידה על הוראות היצרן (מה שמכונה שגיאה (Error) 23). הסתבר שהמשטרה (מטעמי חסכון( החליפה רק פריט אחד ממכלול מלא וכפי הנראה עשתה זאת מספר פעמים (תת"ע 5035/10 מדינת ישראל – לשכת תביעות תעבורה נ' ברלנד (לא פורסם, 11.10.2010); הסתבר כי פעמים רבות לא הקפידו הבודקים בשטח על הנוהלים המבקשים המתנה בת עשר דקות (בתת"ע 5083/10 מדינת ישראל לשכת תביעות תעבורה נ' חיימוביץ (לא פורסם, 16.6.2010)); התברר כי היו פערים העולים על 5% בין הערך שהוזן בבלון לבין בדיקת האימות, פער האסור על פי הוראות התפעול. (ת 10-03-7613 מדינת ישראל נ' אלפאסי; ת 11548/08 מדינת ישראל נ' גולדנברג; פל 274/08 מדינת ישראל נ' סינאי; ת 14083/08 מדינת ישראל נ' רוזן). מספר פעמים התברר כי בדיקת הכיול לא הייתה תקינה (ת 11505/08 מדינת ישראל נ' חושי; מ"י נ. ענבל גלעד תיק משטרתי 61-0063515-1). בתיקים אחרים התברר כי לא ברור כלל מהו בלון הכיול ומה המידה שנרשמה בו (תד 2730/09 מדינת ישראל נ' קורולב; תד 10-04-5390 מדינת ישראל נ' בללי).
43. ב"כ הנאשם אף הגדיל לעשות והציג בפני מקרה שבו נמדדה אצל נאשם בבדיקת נשיפה כמות של 345 מקרוגרם בעוד בדיקת הדם שנמצא לו נמצא תקינה, וכמובן אין לך כל הסבר הגיוני, מלבד טעות במכשיר ו/או בתחזוקתו ו/או בנוהלי ההפעלה.
44. וחובה עלינו להוסיף כי תקלות אלו שהצבענו עליהן אינן אלא מקצת שבמקצת התקלות שנתקלנו בהן. ב"כ הנאשם ולמעשה כל סניגור העוסק בתעבורה מחזיק בידו שלל דוגמאות רב שכזה. יש להוסיף שבחלק גדול מהמקרים, הנאשמים מודים כבר בתחילה כך שלא פשוט לדעת את חומרת הבעיה הראייתית. תקלות רבות אלו פחות נגעו לאמינותו התיאורטית העקרונית של הינשוף, אך העלו ספק בדבר תחזוקו והפעלתו.
45. ונדגיש כי בעיות אלו, גם אם אינן פוגעות לגמרי באמינות המכשיר, מעוררות ספק ברוחב 'השוליים' שיש לנקוט כדי שנהיה משוכנעים ללא כל ספק ברמת האלכוהול של הנבדק. והכל כדי לא להרשיע את החפים מפשע.
46. ולבעיה זו של הקלות יש להוסיף את מחלוקתה של המשטרה עם הרשות להסמכת מעבדות, מחלוקת שנראה שאמורה להיפתר, כפי שנראה בסעיף הבא.
על הרשות להסמכת מעבדות, על ה –OIML ועל דו"ח צוות העבודה הבין משרדית (שעסק בשכרות)
47. כידוע, עם הזמן, מתפתח המדע על כל גווניו וכך גם מתפתחים הכלים והמכשירים בהם הוא משתמש. בענייננו עוסקים אנו במדידות ובכך בדיוק עוסק מדע המטרולוגיה (תורת המדידה). מטרולוגיה כוללת את כל ההיבטים הקשורים למדידה, הן התיאורטיים והן הפרקטיים. אין לך תחום אנושי שאין בו מדידות על ימין ועל שמאל. אנו קונים מצרכי אוכל ומצפים כי תוכנם יתאם למה שהכריז היצרן; אנו צורכים מים, חשמל, גז, דלק, ומצפים כי המונים יהיו תקינים וכי לא יחייבו אותנו מעבר לנדרש; אנו נוהגים במכוניות שיש בהם שעוני מדידה שונים (מהירות, חום, מים, שמן, ועוד); אנו קונים לבוש, ריהוט, כלי בית; אנו עוברים בדיקות רפואיות מכאיבות וחשובות. בכולם יש צורך למדוד כדי לקבל את אשר רוצים אנו. מי לכן לידינו יתקע שמדידות אלו נכונות הם? אלו גופים מוסמכים להכריז על טהור טהור ועל נקי נקי?
48. באשר למדידה ולהסמכת מעבדות, נקבע בישראל בחוק משנת 1997 כי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות היא הגוף המוסמך לבדוק מעבדות ולהסמיכן.[9] חשיבות יתירה יש לגוף שכזה לא רק מבחינת הצרכן הישראלי אלא גלובלית. כרשות הישראלית המרכזית היא חברה באירגונים בינלאומיים שונים [10] וקיימים אמנות רבות בין גופים מדינתיים אלו המכירים אלו באלו.
נציין כי מטרת המחוקק בזמנו הייתה בין השאר לקבוע גוף אחד אשר יכריז ויקבע איזו מעבדה מוסמכת למה.[11]
לא רק זאת, אלא שבסעיף 7 לחוק הרשות נקבע בפירוש כי:[12]
(א) נדרשו על פי חיקוק אישור, הסמכה או הכרה (להלן – אישור), של מעבדה המבצעת בדיקות, בתחומים ובסוגי בדיקות שנקבעו ופורסמו כאמור בסעיף 6 ושלגביהם נתנה הרשות הסמכה, לא יינתן אישור חדש ולא יוארך תוקפו של אישור אלא למעבדה שקיבלה תעודת הסמכה של הרשות לפי חוק זה.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו רק אם השר הממונה על מי שהוסמך לתת את האישור, נתן את הסכמתו לקביעה האמורה בסעיף 5(1); הסכמה כאמור יכול שתינתן למפרע.
49. הדגשתי נקודה זו, משום שאין חולק כי כל המעבדות המשטרתיות הבודקות ומתחזקות את מכשיר הינשוף אינן מוסמכות על ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות. לא רק זו אלא שחלק ממומחי ההגנה במשפט עוזרי שהתנהל לפנינו היו עובדי הרשות כולל המנהלת הקודמת והמנהל שהיה אז המנהל בפועל. כל אלה העידו וקבעו בפירוש כי המעבדות המשטרתיות אינן מוסמכות וכי הליך ההסמכה נותן תוקף רב לרמת המעבדה וממילא לרמת הדיוק של מדידות מכשירים שבאחריותה.
50. לכך יש להוסיף את ניירות העמדה של ארגון ה – OIML. ונסביר בקצרה על מהות ומטרות אירגון זה. ארגון ה OIML הינו ארגון בינלאומי למטרולוגיה חוקית. כפי שהסברנו, המטרולוגיה – היא מדע המדידות, ו"מטרולוגיה חוקית" הינו "אותו החלק של המטרולוגיה המתייחס לפעילויות הנובעות מהדרישות החוקיות בנוגע למדידות, ליחידות מדידה, למכשירי מדידה ולשיטות מדידה והמבוצעות על ידי גורמים מוסמכים".
51. ארגון ה- OIML הינו ארגון בינלאומי – בין ממשלתי, שנוסד בשנת 1955 במטרה לקדם את ההרמוניה הגלובלית בפרוצדורות של מטרולוגיה חוקית. מדינת ישראל היא אחת מ- 57 החברות הפעילות בארגון, ביניהן: ארה"ב, אנגליה, נורווגיה, גרמניה, צרפת, רוסיה ועוד. (להבדיל מ-58 מדינות אחרות שפועלות כמשקיפות באופן פסיבי).[13]
52. הארגון מפרסם מעת לעת מסמכים הקובעים סטנדרטים, ודרישות טכניות ומטרולוגיות שעל מכשירי מדידה לעמוד בהם על מנת להיחשב לאמינים ולשמש כראיה במשפט מסמכים אלו מכונים 'המלצות'. במסגרת זאת גם פרסם האירגון מסמך המתייחס למכשיר נשיפה. אין גם חולק כי הינשוף המשמש בישראל איננו מתאים עם כל ההמלצות של אירגון ה – OIML.
53. הן בית המשפט לתעבורה בפרשת עוזרי, והן ערכאת הערעור היו מודעות לשתי הנקודות. קרי, לכך שאין למעבדות המשטרתיות הסמכה, ולכך שהמכשיר איננו מתאים להמלצות ה – OIML. אולם ניתוח משפטי העלה שאין חובה חד-משמעית על המשטרה להסמיך את מעבדותיה ולעמוד בתקני ה – OIML.
54. נשאלת השאלה מדוע אין חיוב לכך בחוק? הרי אין חולק כי מן הראוי שרמת התחזוקה והבדיקה של מכשירי אכיפה תהיה גבוהה ככל האפשר. נראה כי הסיבה לכך היא טכנית היסטורית. הרשות להסמכת מעבדות הוקמה רק בשנת 1997 וגם המודעות לקיומו של ה – OIML לא הייתה גבוהה. מכשירי אכיפה היו קיימים שנים רבות לפני הרשות. יש לזכור שעד אמצע המאה העשרים, נמדדה מהירות כלי רכב באמצעות שוטר שהפעיל בידו שעון-סטופר ידני. גם בדיקות שכרות נעשו עוד טרם הקמת הרשות. ממילא החוק לא התייחס לכך, למרות שאין ספק שהיה ראוי כי החוק יעשה כן.
55. נציין כי למרות שלא היה חיוב לכך, המליץ ההרכב כי מן הראוי מבחינה ציבורית וערכית כי המעבדה תעבור הסמכה של הרשות להסמכת מעבדות.[14]
אלא שבינתיים יצא דו"ח צוות העבודה הבין-משרדית, וטרף את הקלפים. והכל כפי שנסביר.
דו"ח צוות העבודה הבין-משרדית לעניין תקנות בנושא: בדיקות שכרות לנהגים
56. לאחרונה פרסם צוות העבודה הבין-משרדי את מסקנותיו והמלצותיו בנושא בדיקות שכרות לנהגים. צוות העבודה, שמונה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות, כלל כעשרה נציגים ממשרדי הבריאות, התחבורה, המשפטים, משטרת ישראל והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (להלן: "דו"ח הוועדה" או "דוח אלמוג). [15]
57. צוות העבודה התייחס בדו"ח, בין השאר, לבדיקות אלכוהול באמצעות מכשירי נשיפה, כדוגמת מכשיר הינשוף, וקבע שורה של המלצות באשר לאופן ביצוע הבדיקות. בתוך כך גיבש הצוות המלצות בעניינים הבאים:
מדיניות הליך הכנסת דגמים חדשים של מכשירי נשיפה ואישורם – הקמת ועדת רכישות שתסתייע בצוות מקצועי, אישור המפרט הטכני של המכרז יהא מבוסס על דרישות התקן הבינלאומי, צרכי המשטרה ודרישת המחוקק. המכשיר יעבור טרם כניסתו לשרות מבצעי מבחני קבלה שיוכיחו את אמינותו ויקבעו נהלים מסודרים במשטרה להפעלת המכשיר, תחזוקתו וכיו"ב.
פיקוח חיצוני של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות. ואולי גם המפקח על מידות ומשקולות במשרד התמ"ת, על כיוונון מכשירי הנשיפה ובדיקת הכיול התקופתית הנערכת למכשירים אלה – ובנוסף הוספת נקודות כיול לבדיקת אמינות ודיוק המכשיר.
עיגון נוהלי עבודה הקיימים במשטרה – קביעת חזקות בנוגע למועד ביצוע הבדיקה, בדיקת אימות יומית בריכוז הקרוב לערך הסף לשכרות, הסטייה בין שתי הבדיקות לא תעלה על 7.5%± (במקום 10% כיום), הפחתת האלכוהול המותר באוויר הסביבה ל – 30 מק"ג (במקום 50 מק"ג כיום), חיוב ניהול יומן הבדיקות למכשיר ועוד.
הגדרה מחדש של ספציפיקציות מקצועיות למכשירי הנשיפה.
58. אלו רק חלק מההמלצות. דו"ח צוות העבודה כולל המלצות נוספות באשר לאופן הפעלת מכשירי נשיפה. נציין כי המלצות צוות העבודה נוקשות ומחמירות יותר מאלה של הרכב שופטי בית המשפט לתעבורה, כפי שבאו לידי ביטוי בפרשת עוזרי אליה התייחסנו למעלה (ת 11893/07 מדינת ישראל נ' עוזרי (לא פורסם, 7.3.2010).
59. כל מי שקורא את דו"ח צוות העבודה, איננו יכול שלא להתרשם (ולהתפעל) מרמת העבודה והרצינות שהושקעה בתוכו. מובן כי ביישום המלצות צוות העבודה, יפחתו עד מאוד הליקויים והסטיות בתוצאות אותן מפיק מכשיר הינשוף. ואולם עד אז, דומה שאין מנוס מהמסקנה אליה הגעתי. וכמובן, אין לנו אלא להצטער על כך שהדו"ח יצא לאחר מעשה ולא לפני שנבחרו מכשירי אכיפה כלשהן.
60. אולם ברור מהדרישות הרבות שבדו"ח כי המצב הנוכחי איננו ראוי ויש לעשות לשינויו, ויפה שעה אחת קודם.
בערבו של יום – באיזה מן הדעות נבחר?
61. כפי שהראינו מקודם, ישנן שתי אפשרויות בפסיקה. האחת ביקשה לקבוע כי השוליים הם 290 בלבד, ומעליהם ייחשב הנהג כשיכור גמור. השניה קבעה כי בין 290 עד ל – 400 יורשע הנהג בנהיגה תחת השפעה אך לא בשכרות.
62. לאור הנימוקים שהבאנו למעלה, ברור כי מן הראוי לבחור בגישה המרחיבה. זאת הן לאור התקלות הרבות שהתגלו, והן לאור דו"ח הוועדה של הרשות עצמה. אם המדינה סבורה כי ההליכים אינם תקינים ויש לתקנם משמעותית, מדוע אם כן עד לתיקון ההליכים לא ניקח זאת בחשבון? והדברים ברורים.
האם ניתן לקבוע כי בכל מקרה, כמות של 290 איננה מספיקה להרשעה?
63. הסניגור טען לפני כי מן הראוי לקבוע שגם כמות של 290 אין בה די כדי לקבוע לא על שכרותו של הנהג ולא על נהיגה תחת השפעה. בין השאר ביסס זאת על עדותו של פרופ' שנער. בעדות זו קבע פרופ' שנער קביעות סטטיסטיות שונות שהסניגור נסמך עליהם.
64. יש היגיון רב בטענות אלו של הסניגור, אולם צריכים לזכור אנו כי שיטת המשפט שלנו מבוססת על תקדימים ועל הנחיות של בתי המשפט דלמעלה. מכיוון שהן הגישה המרחיבה והן הגישה המצמצמת הרשיעו בטווח שבין 290 מקרו-גרם ל – 400 מקרו-גרם (אם כי על סעיפי חוק שונים), הרי יהיה זה מרחיק לכת לנטות מגישותיהן לגמרי כפי שמבקש הסניגור.
הערה על הרפורמה הדרושה בענישה על העבירה של נהיגה בשכרות
65. כפי שכבר הזכרנו ונציין בקצרה להלן, החוק קובע ענישה מחמירה לעבירה של נהיגה בשכרות וגם מטעם זה יש לוודא כי ניתן לסמוך על התוצאות שמפיק הינשוף על מנת שלא יורשעו חפים מפשע.
66. בפקודת התעבורה קבועים למעלה משמונה עשר עונשי מינימום. המדובר בעונשים שפעמים רבות המאשימה לא עומדת על החלתם. כידוע, גם בעבירה של נהיגה בשכרות קבוע בסעיף 39א לפקודה עונש מינימום של שנתיים פסילה. אין ספק כי המדובר בעונש חמור וביתר שאת כאשר מרבית השיכורים שהואשמו בעבירה זו, שונים מדמות 'השיכור' כפי שהוא נתפס על ידי החברה.
67. הקביעה הגורפת של עונש מינימום בעבירת השכרות מקשה מאוד ואינה מידתית. המחוקק אינו מבחין בין נהגים שמידת סיכונם קלה יחסית (נהגים ששתו מעט ולא היו מודעים לכמות) לבין נהגים המסכנים את חיי הציבור ממש (נהגים ששתו עד לרמה שאינם כשירים להליכה וקל וחומר לנהיגה), וחבל. לטעמנו, הפתרון הוא ליצור מדרג בעבירת השכרות ולקבוע ענישה שונה לרמות שונות של אלכוהול, כפי שהדבר נעשה בעבירת המהירות.
68. נציין עוד כי מחקרים מצביעים על כך שהסיכון הטמון בנהיגה בשכרות ברמת אלכוהול נמוכה זהה פחות או יותר לסיכון הגלום בנהיגה תוך דיבור בטלפון נייד עם דיבורית. בעוד שבנהיגה בשכרות העונש המינימלי הקבוע בחוק הוא שנתיים פסילה, נהיגה תוך דיבור בטלפון נייד בדיבורית אינה עבירה, אף שהסיכון כאמור זהה. מובן כי אין בכך כל היגיון ויש להתאים את רמת הענישה לרמת השכרות. (ראו בעניין זה בתת 16231/08 מדינת ישראל נ' השאש (לא פורסם, מיום ,9.8.2009 והמחקרים הרבים שהובאו שם.
ומן הכלל למקרה שלפנינו.
סוף דבר – המקרה שלפנינו
69. הנאשם, מר ביטון גדעון הואשם בעבירה של נהיגה בשכרות. הטענה היא כי בתאריך 26.6.2009 בשעה 00:55 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג שברולט מ.ר 2781314 ברחוב התעשייה 10 בירושלים. בבדיקת נשיפה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף נמדדה כמות אלכוהול של 290 מקרוגרם.
5129371
5467831370. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, אלא שלטענתו כמות של 290 מקרוגרם אינה בבחינת נהיגה בשכרות. כפי שכבר ציינתי לעיל, נוכח כמות האלכוהול שנמדדה לנאשם והבעייתיות הקיימת במכשיר, הרי טענתו איננה מתקבלת. ההלכה כפי שקבענו היא כי בין הכמויות 290 ועד 399 יש במדידה ראיה לנהיגה תחת השפעה בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.
אברהם טננבוים 54678313
אשר לכן, הטענה המקדמית נדחית, המזכירות תזמין את הצדדים להמשך הדיון ליום 13.7.2011 בשעה 11:30.
ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"א, 30 יוני 2011, בהעדר הצדדים.
[1] תיק תעבורה 11893/07 מדינת ישראל נ' עוזרי (בית משפט שלום י-ם, לא פורסם).
[2] (ע"פ (ב"ש) 4556/07 מ"י נ. דומב שהכרעת הדין בו ניתנה ביום 26.10.2009 ו-ע"פ (ב"ש) 5355/08 מ"י נ. עמיקם לוין שהכרעת הדין בו ניתנה ביום 2.3.2010.
[3] בש"פ 00 / 2343, אביבה כהנא נ. מדינת ישראל פ"ד נ"ד (2) עמ' 65 פיסקא ז.
[4] ראה ביקורתה של אלמוג על אי התאמת המשפט למציאות הטכנולוגית המשתנה; שולמית אלמוג "העולם דיגיטלי המשפט אנלוגי" הארץ 18.5.2011 עמ' 4; ראה גם שולמית אלמוג "משפט וספרות בעידן דיגיטלי" הוצאת נבו (2007), עמ' 193-195.
[5] ראו בעניין זה הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה מס' 87) (חזקת אמינות למידע המופק ממכשירי אכיפה), התשס"ח – 28. חוברת 364 מיום 11.2.2008. ראו: http://www.nevo.co.il/law_html/law15/memshala-364.pdf#xml=http://www.nevo.co.il/Handlers/Highlighter/PdfHighlighter.ashx?index=6&type=Main
[6] ע"פ 4556/07 (באר שבע) מדינת ישראל נ. דומב בילה מיום 26.10.2009. להלן "עניין דומב", בפסקא 15 להכרעת הדין.
[7] ראו עפ"ת 10-10-5478 מדינת ישראל נ. דיגמל שניתן ע"י כב' השופט כמאל סעב בחיפה ביום 3.5.2011
[8] ראו למשל בין פסקי הדין שהלכו בגישה המרחיבה: עפ"ת 08-06-9534 (מחוזי מרכז) דרייזן נ. מדינת ישראל שניתן ע"י כב' השופטת נוגה אוהד ביום 8.8.2010; תת"ע 34715-08 מדינת ישראל נ. גד אשואל מיום 16.5.2010; בפ"מ 11559-08-10 אביתר נ. מדינת ישראל מיום 26.8.2010 מן הצד השני ראו פסקי דין שהלכו בגישה המצמצמת את עפ"ת (י-ם) 10-07-5216 כהן נ. מדינת ישראל; עפ"ת (י-ם) 10-05-47964 חגאג' נ. מדינת ישראל; ואיננו מתיימרים כאן לצטט את כל פסקי הדין ואפילו לא את רוב אלה שעסקו בכך. אך יש עשרות מאלו (אם לא יותר).
[9] חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, תשנ"ז-1997, ס"ח תשנ"ז מס' 1624 מיום 13.4.1997
[10] עםILAC – International Laboratory Accreditation Cooperation ו- European co-operation for accreditation – EA.
[11] כך נאמר במפורש בדברי ההסבר. "בישראל קיים מספר רב של חוקים המסמיכים רשויות שונות להעניק מעמד משפטי לבדיקות, בדרך של מתן הכרה חוקית למעבדות המבצעות אותן. ברובם המכריע של המקרים הקיימים, ההכרה במעדבות לא מתבצעת כיום לפי כללים ברורים אחידים ואוניברסליים. משום כך, מוצע כי בתחומים או בסוגי בדיקות שבהם תוכל הרשות להציע הסמכה לגופים המבצעים אותם, תהיה הסמכה מטעמה תנאי הכרחי למתן מעמד חוקי לתוצאות של בדיקות אלו. עם זאת לא יהיה בהצבת תנאי זה כדי לגרוע מסמכותם של משרדי הממשלה הממונים על ביצוע החוקים הרלבנטיים להציב תנאים נוספים מעבר להסמכה על ידי הרשות כתנאי להכרתם על פי חוק במעבדה או כל גוף אחר המבצע בדיקות, מדידות, או כיול" (הצעות חוק חוברת 2561 מיום 13.11.1996 עמ' 63.
(מתוך אתר האינטרנט של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, העוסק במשקולות ומידות http://www.moital.gov.il/NR/exeres/7F83B0B5-3535-4157-833F-5512B4DB4C44.htm.)]
[12] ניתן לכאורה לנסות לטעון כי הסעיף חל גם על תקפותן של בדיקות נשיפה וכלל הבדיקות המשטרתיות, אך הצדדים לא טענו לכך ולכן אין סיבה להיכנס לכך.
[13] הקיצור בא משמו הצרפתי של הארגון: "Organisation Internationale de Métrologie Légale". השם המלא באנגלית הוא: International Organization of Legal Metrology וחומר רב על האירגון ניתן למצוא באתר הבית שלו: http://www.oiml.org/.
[14] עמ' 93 לפסק הדין בעניין עוזרי של בית המשפט לתעבורה.
[15] בראש הוועדה עמד פרופ' שלמה אלמוג והדו"ח הסופי הוגש ביום 30.12.2010.
שייך לנושאים: נהיגה בשכרות, עוזרי - ערערו בבית המשפט המחוזי, פסק דין נכתב על ידי עורך דין דוד קולקר
רציתי לדעת מה היה לבסוף גזר הדין של הבחור שנתפס ב290 ?
חצי שנה פסילה בפועל, ו- 250 שעות התנדבות בקהילה וכמובן קנס ועונש על תנאי.
1)לא ברורה לי המשמעות המשפטית של הרשעה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.
ידוע לי שיש חוק שאוסר על נהיגה בשכרות, אבל ממתי יש חוק שאוסר על נהיגה בהשפעת אלכוהול שאינה שכרות
אם נהג אינו שיכור אז הוא צריך להיות זכאי באופן גורף ולא מורשע.
ואם כבר מרשיעים על נהיגה תחת השפעת אלכוהול שאינה שכרות אז שירשיעו גם על 25 מיקרוגרם גם זו נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וירשיעו את כל נהגי ישראל.
לפי דעתי השאלה שצריכה להישאל היא: אם הנהג היה שיכור או שלא.
אין תחום אפור של עשוי להיות…
אם הוא שיכור, אז מגיע לו את מלוא חומרת העונש
אבל אם לא, מגיע לו זיכוי מלא ופיצוי כספי על עוגמת הנפש
בית המשפט תפקידו לעשות צדק ולברר את האמת ולא להמציא תתי חוקים משניים לחוק האוסר על נהיגה בשכרות ולהרשיע בהם אזרחים תמימים.
2) למה לא תובעים את השוטרים שמשתמשים במכשיר לשם הרשעת אנשים תמימים שאינם שיכורים?
אם הדבר ניתן בכלל, לתבוע אישית את השוטר רושם הדו"ח ומפעיל הינשוף, על הטיית תוצאות בדיקה, על גרימת עוגמת נפש, שימוש באיומים, הפחדה ובמרות כלפי האזרח ומניעת הזכות הבסיסית של האדם לחירות וחופש התנועה.
זאת מכיוון שהשוטרים הנ"ל מודעים לכשלים של המכשירים ומודעים לכך שהאדם הנמצא לפניהם הוא שיכור או שאינו שיכור ולמעשה כשיר לנהיגה. ולמרות זאת פועלים בניגוד לכך ומרשיעים חף מפשע.
עליהם לפעול בצורה אתית ושקולה כלפי האזרח ואף לסרב פקודה אם ידרשו למלא דו"ח שכרות כלפי אדם שלהערכתם אינו שיכור.
כלומר מעבר למכשיר על השוטר להפעיל שיקול דעת, כלומר אם המכשיר מראה על רף גבולי, בין 290-400 על השוטר להפעיל שיקול דעת בהתאם לסיטואציה או לקחת את האזרח לבדיקת דם
תודה מראש
יוגב,
אני מודה לך על תגובתך.
ראשית על עניין "הנהיגה תחת השפעה". דרכת על שדה מוקשים. בעקרון אתה צודק. אבל יש הסטוריה קלוקלת הנובעת בעיקר מסירוב עיקש של נערכת האכיפה והשיפוט לציית לחוק – עד כמה שזה נשמע אבסורדי.
במקור יש תקנה האוסרת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים שהעטנש המינימלי עליה הוא שלושה חודשי פסילה. זו תקנה בתלמעלה מחמישים שנה.
אחר כך קבע המחוקק את עבירת הנהיגה בשכרות שפירושה הוא שהתקנה בטלה. חוק הרי גובר על תקנה, מה גם שהעונש על שכרות גבוהה בהרבה – שנתיים פסילה.
אבל עורכי הדין והתביעה וגם בתי המשפט המשיכו להשתמש בתקנה הישנה ככלי של פשרות מאולצות והסדרי טיעון.
בא המחוקק ונזף בהם על ידי שתיקן שוב את החוק וקבע שהעונש של שנתיים פסילה הוא מינינמום! אבל המערכת כולה המשיכה וממשיכה לצפצף על המחוקק ולהמציא תשובות שבעיני רבים-וגם שופטים – פסולות בתכלית ובאות לשרת את המסחר בעונשים כדי לחסוך משפטים בניגוד לחןק – זו דעתי הברורה.
ואז בא המחוקק בסוף 2005 ואמר במפורש – נהיגה תחת השפעה שווה לשכרות!!! (סעיף 64ב (4) ), אבל מערכת השפיטה שוב ממשיכה להשתמש באותה תקנה מלפני 60 שנה כי זה נוח!!!
אז אתה שואל מה לנו הצורך בהגדרה הזו? התשובה פשוטה. לפעמים אדם מתפקד לכאורה כשהוא נראה שיכור. יש אנשים שהשכרות נראית עליהם בקלות גם בלי בדיקת דם. לזה ייקרא כיום נהיגה תחת השפעה- כך קבע החוק. אולם במקרה כזה יכול הנהג – לפי מה שקבע המחוקק – להזדרז וללכת לבית חולים ולעשות בדיקת דם, או פשוט לדרוש מהשוטר בדיקת נשיפה. אבוי- בבית החולים יסרבו לו, וגם השוטר ימשוך כתפיים ויסרב – כי אנו מדינת חוק לתפארת. אז צריךלדעתלהתחכם לבית החולים ולדרוש את הבדיקה בתשלום.
בעניין הזה יש כבר פסיקה של שופט מחוזי אחד- השופט סטולר ממחוז המרכז ואני מניח שגם חומה בצורה זו תיפול כמו חומת ברלין.
לגבי תביעות הנזיקין – אל תדאג הן תבואנה ועוד איך. אני כבר מנהל כמה כאלה. וזה עוד יעלה לסדר היום הציבורי. סבלנות.
דוד
אני צריך עזרה בדחיפות ב23 לחודש יש לי משפט יצא לי 385 מיקרוגרם עכשיו יש לי שאלה שאם אני יידחה את המשפט עד לתאריך הנקבע של ה400 אני ייצא זכאי? תודה ויום טוב
נראה לי לא תקין שימנע מההגנה לקבל לעיונה, את דוח הווועדה הבין משרדית ששופט מאזכר בפסק הדין שלו.
ההגנה, צריכה להגיש בקשה לגילוי הדוח, במידה והתביעה מערערת על הזיכוי או במקרים אחרים.
אם הדוח נמצא בפסק דין שעוסק בנושא, אזי בוודאי שיש לו רלווונטיות. זכותו של הנאשם לעיין בכל מסמך שיש לו רלוונטיות ולא להסתמך על השופטים שיבררו בשבילו מתוך הדוח את הטיעונים לטובתו.
מישהו
חבל לי שכתבת באנונימיות. נדמה לי שאת העצה שלך כבר ניסינו. עוד לפני יותר משנה הפנה אותי כבוד השופט לד"ר שלמה אלמוג: יש דו"ח הוא אמר לי, בקש העתק! ד"ר אלמוג מסרב לגלות. תחילה בתרוצים של כבוד ואחר כך בסירוב פשוט. מששאלתי איך יכול להיות שלד"ר טננבוים יש העתק, הוא אמר שהדוח נמסר לד"ר טננבוים למתן הערות בהיותו איש המקצוע מספר אחד בארץ המבין בענייני הינשוף – (זה פחות או יותר ציטוט), וז הסיבה שהשופט יועץ לועדה, ולא רשאי להראות את העותק שלו…
משרד התחבורה טוען שזה דו"ח פנימי ולכן לא חייב בפרסום….
אם יש לך הערות על נמצהב הזה אשמח לשמוע. אתה גם מוזמן לפנות לעו"ד יוני שניאור שחלק חוויות אלו עימי באופן ישיר. גם הוא מחפש את הדו"ח!
האם הדוח הזה מפורסם היכן שהוא? איך אפשר לראות אותו?
אתה מתכוון לדוח הועדה הבינמשרדית? הדו"ח הזה מוסתר מהציבור על ידי המשטרה וגורמי משרד התחבורה. לא תצליח לקבל אותו גם לא לפי חוק חופש המידע. ניסינו. מעגל של שקר ורמייה! אם הדוח יפורסם יהיה צורך לזכות את כולם!
היום הייתי כל היום בבית המשפט לתעבורה בתל אביב. פסק הדין לא היה ידוע לכל מי שביררתי אודותיו. השופטים שקיבלו ממני העתק בחלקם לא ידעו דבר ובחלקם אמרו משהו בסגנון – טרם הספיקותי.
הבה נראה מה יהיה.
לטעמי הם ינסו לקבור את פסק הדין הזה כמו כל פסק דין שאינו לרוחם.
אבל – האמת מפעפעת זוחלת ומתפשטת באברים של הגוף החולה הזה הנקרא מערכת המשפט.